בולדוג אנגלי
בולדוג אנגלי: היכרות, אופי ודגשים לבעלים
הבולדוג האנגלי – עבר, הווה, עתיד
מקור והתפתחות הגזע
הבולדוג, המוכר בעולם כ"בולדוג האנגלי", עבר במרוצת השנים שינויים קיצוניים; הן באופי והן בצורה כמעט ולא ניתן למצוא עוד את הטיפוס המקורי מהמאה ה - 13 . הטיפוס שנמצא כיום בבתים ובזירות התערוכות, אינו דומה כלל ועיקר לאותו "מודל" ראשוני של הגזע. היסטוריונים טוענים שגזע זה נוצר משילוב של כלבי מלחמה עתיקים דמויי מסטיף, אשר שימשו את הבריטים בזמני מלחמה וסכסוכים ככלבי הגנה אידיאליים.
לפי התאוריה, הבולדוג פותח לראשונה על ידי הקצבים הבריטים למטרות המלחמה בשוורים, מנהג ברברי ואכזרי מאין כמוהו שהיה פופולרי מאוד באותם זמנים באנגליה. היה זה מנהג פופולרי כל כך, עד שהפך במובן מסוים לספורט הלאומי של אנגליה מתחילת המאה ה- 13 ועד למאה ה- 18 . ספורט אכזרי זה שימש בדרך כלל כמופע חימום לקרבות אגרוף. המופעים היו מתקיימים במקומות פתוחים, כאשר השור קשור חסר אונים לחבל המחובר ללולאת מתכת, וזו תקועה באדמה.
כאשר השור היה קשור ועצבני, היו משחררים בדרך-כלל כלב אחד או חבורת כלבים, שהיו תוקפים אותו באכזריות ונתלים על אפו ועל אוזניו, וכל זאת בנוכחות אלפי אנגלים נלהבים ורועשים. קשה לדמיין זאת אך זאת האמת.
אופי, התאמה וגידול אחראי
האף של השור היה נחשב לחלק המעודן ביותר בגופו וכן הפגיע ביותר, ואותם כלבים מטיפוס קדום היו מאומנים לתקוף אזור זה. למרות האהדה שרחשו לספורט זה, היה זה מראה מזעזע לצפייה, ולעתים קרובות קבוצה של כלבים היו משוחררים ונהרגים באופן מחריד במהלך ה"קרב".
הבולדוג הקדום גוּדל במטרה ליצור טיפוסים אמיצים ואגרסיביים במיוחד, ובעלי כוח סבל ואומץ יוצאי דופן. היופי או המראה היו פחות חשובים למגדלי הבולודוגים באותה תקופה, ואופיו של הגזע אז רחוק מרחק שנות אור מאופיו של הגזע הטוב, העדין והאוהב של ימינו.
רק בשנת 1778 החלו אנשים להתקומם ולצאת באופן פומבי נגד ספורט "המלחמה בשוורים", ותוך זמן קצר אנשים רבים אכן יצאו נגד ספורט זה, והבולט שבהם היה הדוכס "דבונשייר" מסטפורדשייר, שהודיע באופן רשמי שהוא מתנגד לספורט אכזרי זה.
מה כדאי לבדוק עם החוג והמגדל?
- היכרות עם תקן הגזע, האופי והצרכים היומיומיים של הכלב.
- בדיקת תיעוד, מקור הגור, בריאות ההורים וביקורת שגר כאשר רלוונטי.
- שיחה עם מקדם הגזע או נציגי החוג לפני התחייבות לרכישת גור.
- בחירה במגדל אחראי שמלווה את המשפחה גם אחרי מסירת הגור.
אולם לצערו ולצערם של רבים אחרים לא היה זה הסוף לשימוש בבולדוגים כמכונות לחימה. על אף שהשימוש בשוורים נפסק, הקרבות נמשכו, אך כעת נלחמו נגד הכלבים חיות אחרות: אריות, קופים ודובים או כל חיה אחרת שהאנגלים יכלו לשים עליה את ידם. תוך זמן קצר החליפו קרבות הכלבים והקרבות נגד הדובים את הקרבות נגד השוורים, ושיסוע הכלבים כנגד הדובים הפך לספורט פופולרי לא פחות משיסוע הכלבים בשוורים, אם לא יותר מכך.
לבסוף, לקראת אמצע המאה ה- 18, החל ספורט זה לדעוך עקב המחיר הגבוה של הדובים. לשמחתנו, אנשים רבים היו עדיין מעוניינים בגזע, בשימורו ובהפיכתו לגזע יקר וטהור. אותם מגדלים נחושים החליטו לגדל בולודוגים שיתאימו להיות כלבי משפחה.