בול מסטיף
בול מסטיף: היכרות, אופי ודגשים לבעלים
בולמסטיף - ההיסטוריה של הגזע
מקור והתפתחות הגזע
הבולמסטיף כגזע הינו גזע צעיר יחסית. את שמו אנו מכירים רק מסוף המאה ה- 19 וגם אז בנוסחים שונים, וכגזע הוא הוכר לראשונה בשנת 1924. אולם מקורותיו של גזע זה הינם מהותיקים שמכירה ההיסטוריה הכלבנית. בכדי ללמוד היסטוריה זו עלינו להתחיל בחיפוש אחר הגזעים "מסטיף" ו"בולדוג", אבותיו של גזע זה, שגם העניקו לו את שמו.שני גזעים אלו הינם עתיקים ביותר ולהם היסטוריה כתובה החוזרת מאות שנים לאחור.
הרישומים הראשונים של כלבי מסטיף ובולדוגבאפריל 1880 התפרסם לראשונה הKENNEL GAZETTE, בתקופה זו הופיעו בו שמות הכלבים שהיו רשומים זה מכבר בקנל-קלאב. בגיליון מספר 1, שהופיע באפריל 1880 נרשמו 12 מסטיפים ו- 11 בולדוגים. בסקצית כלבי ההרבעה נרשמו 8 מסטיפים, מתוכם שישה צהבהבים, אחד מנומר כהה ואחד אדום עשיר, משקלם נע בין 140-180 פאונד 55 (63-81 ק"ג).
עוד הופיע באותו הגיליון רישומם של שני בולדוגים, בצבעים חום ומנומר ובמשקל של 48-55 פאונד (21-25 ק"ג). במסטיפים שנרשמו ביתרת החודשים של שנת 1880 המשקל נותר זהה, אולם למגוון הצבעים נוספו STONE (אבן), FAWN (חום בהיר) וחום מלוכלך. ב- 1881 נוספו עוד 3 צבעים: FALLOW (חום שדה) עם מסכה שחורה רחבה, חום בהיר (פאון) עם נקודות שחורות וחום עם זרבובית בהירה. באותה שנה (1881) הוריאציות בצבעים ובמשקל של הבולדוגים הרשומים התרבו.
אופי, התאמה וגידול אחראי
משקלם של הבולדוגים שנרשמו נע מ- 23 פאונד ועד ל- 100 פאונד. כמו כן נרשמו 2 בולדוגים לבנים.
עדויות להכלאות בין מסטיף ובולדוגהמגוון הרחב הזה גרם למגדלים שונים לטעון כי נערכות הכלאות בין הגזעים. BEWICK חרש העץ המפורסם (1753-1828) כותב כי "המסטיף, בצורתו הטהורה והבלתי מעורבת, נראה רק לעיתים רחוקות. מרבית הכלבים הנושאים שם זה נראים כנושאים דם של בולדוג, מסטיף דני ובנדוג".
BUFFON, חוקר הטבע ומסווג המינים המפורסם, כותב ב- 1755 כי "הבולדוג מייצר, יחד עם המסטיף, כלב שניתן לכנותו "הבולדוג החזק", שהינו גדול בהרבה מבולדוג נורמלי, אולם דומה יותר לבולדוג מאשר למסטיף".
מה כדאי לבדוק עם החוג והמגדל?
- היכרות עם תקן הגזע, האופי והצרכים היומיומיים של הכלב.
- בדיקת תיעוד, מקור הגור, בריאות ההורים וביקורת שגר כאשר רלוונטי.
- שיחה עם מקדם הגזע או נציגי החוג לפני התחייבות לרכישת גור.
- בחירה במגדל אחראי שמלווה את המשפחה גם אחרי מסירת הגור.
מכתב שנכתב בינואר 1882 לקנל גזט מתלונן המזכיר לשעבר של מועדון הבולדוג כי "בהרבה מאוד בולדוגים יש הוכחה ברורה כי נערכו הכלאות עם מסטיף בכדי לקבל גודל, או עם כלב פאג בכדי לקבל גוף ומסכה שחורה טובה. אני ואחרים, אשר מגדלים בולדוגים במשך כחצי מאה, בדעה כי צריך לנקוט בזהירות רבה לפני שמעניקים זכייה כלשהי לכלב המכונה בולדוג והוא בעל צבע חום, חום בהיר או חום מנומר, מפני שאלו אינם צבעים של בולדוג טהור, שהוא לבן או מנומר או לבן ומנומר".
מן הצד השני ב- 1885 מבקר לוטנט-קולונל גריינר, שופט של כלבי מסטיף, כלבי מסטיף שהוא מוצא בהם סימנים של השפעת הבולדוג "אני מאמין כי הכלאה עם בולדוג הוכיחה עצמה יעילה לשיפור הגזע, באותו אופן בו שיפרה את הגריהאונד, אולם יש לגדל-החוצה את ההכלאה באופן מספק וזאת בכדי להותיר את כל מאפייני המסטיף בלתי פגועים ואילו למעשה עושים בדיוק את ההפך".