דוג דה בורדו
דוג דה בורדו: היכרות, אופי ודגשים לבעלים
{ slider ההיסטוריה של הגזע / היסטוריה עתיקה}
מקור והתפתחות הגזע
אף ששמו ניתן לו רק במחצית המאה ה- 19 הדוג דה בורדו הינו אחד הגזעים העתיקים שנוצרו בצרפת. יש הטוענים כי גזע זה הינו הקרוב ביותר למולוס העתיק של אירופה.
כמו גזעי המולוסר האחרים גם לגבי מוצאו של הדוג דה בורדו קיימות סברות שונות ששתי המרכזיות שבהן מדברת האחת על אב קדום, גדול גוף ופחוס אף, שעשה דרכו, לפני כשלושת אלפים שנה או יותר, לצד שבטים נודדים ועמים כובשים, מטיבט והודו, דרך מסופוטמיה, לאיי יוון ומשם רומא ועם הלגיונות הרומאים התפשט על פני כל אירופה - במקרה של הדוג דה בורדו עד לארץ הגאלים.
ותיאוריה שניה, לא פחות מרכזית, הטוענת כי מוצאו של הגזע בצרפת עצמה שם התפתח באופן עצמאי במשך הדורות.
אופי, התאמה וגידול אחראי
התיאוריה האסיאתית/אלנית - הדוג דה בורדו הינו מולוסאיד. מונח זה לא מתאר רק תכונות גוף (להן נדרש בהמשך) אלא הוא גם מרמז על מוצא המתייחס לאב קדום, כלב היסטורי גדול גוף ופחוס אף, שלפי תיאוריה זו הגיע מאזור הודו וטיבט. לצד עמים נודדים ושבטים כובשים עשה את דרכו דרך מסופוטמיה, ערש התרבות האנושית, אל האי היווני אפירוס (Epirus) או Molossia , ממלכתו הקטנה של המלך מולוס האגדי.
משם התקדם הכלב, לצדם של לוחמים וסוחרים, אל רומא וממנה, בסופו של דבר, לצרפת או Gaulle של אז. יש המשייכים את הדוג דה בורדו כצאצא ישיר של כלבי ה Alans (או ה Alaunts), שהגיעו במסגרת נדידת העמים שתוארה לעיל, מצפון הריין ובשנת 496 לספירה כבשו את צרפת וחדרו עד לספרד. השערה זו נסמכת על כתבים נדירים מהמאה ה- 14 של הרוזן Gaston Phebus מ- Foix-Bearn, שכתב ב"ספר הצייד" על ה- Alans Vautres אביו הקדום של הדוג דה בורדו.
לפי גישה זו הדוג דה בורדו הינו צאצאו הישיר של המולוס של ימי הביניים, אשר שמר על המראה הטיפוסי, בעוד שגזעים אחרים השתנו.
מה כדאי לבדוק עם החוג והמגדל?
- היכרות עם תקן הגזע, האופי והצרכים היומיומיים של הכלב.
- בדיקת תיעוד, מקור הגור, בריאות ההורים וביקורת שגר כאשר רלוונטי.
- שיחה עם מקדם הגזע או נציגי החוג לפני התחייבות לרכישת גור.
- בחירה במגדל אחראי שמלווה את המשפחה גם אחרי מסירת הגור.
התיאוריה הצרפתית - תיאוריה שניה, לא פחות מרכזית, טוענת כי הגזע הינו צרפתי משחר קיומו. תיאוריה זו נשענת בין היתר על ממצאים ארכיאולוגיים, לפיהם מצאו ארכיאולוגים באדמת צרפת עצמות פריהיסטוריות של דוג. לטענת טריקה, ההיסטוריון של הגזע, עצמות אלו מהוות עדות לכך שבצרפת התפתח לו באופן נפרד ועצמאי גזע מולוס מקומי.
{ slider א2. מימיי הביניים למאה ה- 19}