מסטינו נפוליטנו

היסטוריית הגזע

ריכוז של מעלה מ-4000 שנות היסטוריה של גזע איטלקי זה לתוך כמה שורות הוא בהחלט משימה
לא פשוטה. מההצגות של הטרקוטה המסופוטמית במוזיאון מטרופוליטן של ניו יורק למסטי נו
הנפוליטני המודרני, הגזע בהחלט התפתח, למרות שחלק ממאפייניו המבדילים, אשר העניקו לו
מעמד ייחודי בפנתיאון שהולך וגדל של גזעים המזוהים רשמית בעולם, נשארים פחות או יותר
ללא שינוי. אם, מנקודת מבט אחת, קיים חיפוש עו ויתי אחר גילוי מחדש של גזעים ילידים של
העבר הפחות או יותר האחרון בארצות העולם, יש נה הבעיה ההפוכה במקרה של ה מסטי נו
הנפוליטנו, זו של שמירה עליו, בעוד גם לשפר אותו, כאשר המסטינואים הנפוליטנים שימרו כל
כך בקנאות את זה במשך מאות השנים. להם אנו חבים חוב כנה של תודה, על כך ששימרו את
האנדרטה באמת ההיסטוריה הזאת של הצינופיליה האיטלקי, אשר בגללה כל העולם מקנא בנו
קצת.
ישנה ביבליוגרפיה רחבה, גם איטלקייה וגם זרה, על המסטינו הנפוליטנו, אשר, בדרכים מגוונות,
עוקב אחר ההיסטוריה שלו מ המקורות ועד ימינו, עם תמיכה איקונוגרפית והיסטוריוגרפית
בשפע. מכל העבודות הזמינות כיום, בוודאי הכי מכובד הוא של פרופסור פליס סזריו Il'
Fausto Fiorentino ידי על לאור שהוצא, Molosso, viaggio intorno al Mastino Napolitano'
ב-1995 .אפילו מבלי לצאת למסע אחורה אל העבר הרחוק ביותר, ישנה הוכחה מסוימת כי
השומרים גידלו כלבים גדולים וחזקים, אשר שימשו הן בקרב והן בציד חיות גדולות, במיוחד
אריות. תכונותיהם העיקריות היו: ראש גדול וחזק עם זרבובית חזק ה וקצרה למדי, גפיים חזקות
ושריריות הנתמכות על ידי מבנה עצמות מפותח היטב, גוף חזק ומוצק וגובה מרשים. כלב חזק
כזה חייב לבטח להיות צאצא של המסטיף הטיבטי הגדול, אשר נחש ב בצדק על ידי כל הסמכויות
הגדולות לאב הקדמון של כל המולוסורים
לפיכך השומרים, כל כך מסתוריים ובאותו הזמן כל כך תרבותיים ומתקדמים, במהלך ההגירות
שלהם בטוח הביא ו את הגזע הזה למסופוטמי ה של הגזע אשר, בארץ בין נה ר החידקל לנהר הפרת,
מצא כזה מזל באשר להיות מיוצג במספר ממצאים ארכיאולוגיים גדולים, אשר מוחזקים כעת
ברבים מהמוזיאונים הגדולים ביותר בעולם. אכן, אנחנו יודעים כי, במסופוטמיה, כבר הי ו
התיישבויות נהדר ות )Uruk, Ur, Susa, Eridu ,אם להזכיר רק את המפורסמים ביותר( 2000
שנה לפני הספירה, וכי בהתיישבויות אלה כלבים גדולים ג ודלו, ושימשו בעיקר להגן על רכוש
)אבל גם על בעלי חיים( מפני ההתקפות של אריות, אשר בימים ההם הי ו נפוצים באזור זה. לפיכך,
העניין שהוצג על-ידי האמנים של היום בכלב זה, אשר מעשיו העניקו לו לעיתים קרובות מקום
באגדה פופולרית, הוא ברור. אכן, מ הזמן הזה אנו רואים את ה ייצ וגים האמנותיים ההיסטוריים
הראשונים של הכלב הזה.
הטרקוטה ממוזיאון המטרופוליטן של ניו יורק, ואחר במוזיאון לאמנות בשיקגו, מעניקים דמיון
של כלב מאד דומה למסט ינו ה נפוליטנו שלנו. הראשון מציג כלב יושב עם ראש גדול במיוחד, מלא
קפלים של בשר, עם רבובית רבת עוצמה באופן בלתי סביר ואוזניים קטועות , ובשני אנו רואים
נקבה, עם אותם המאפיינים של כוח ותוכן של הראש, מאכילה ארבעה גורים. הדמיון בין
הדמויות ההיסטוריות האלו והמסטינו המודרני הוא מרשים: אנו מדגישים את המסטינו
'המודרני' בניגוד לאלה שהוצגו בתצוגה ב- 1946 של נאפולי אשר כל כך הרשימו את Piero
.Scanziani
בכל זאת, כדי להעריך טוב יותר את הממדים ואת הכוח של הכלבים האלה, אנו צריכים רק לבחון
את הטרקוטה האשורית, של תאריך מאוחר יותר מאשר אלה שהוזכרו קודם לכן, אשר ראשיתו
מהמאה התשיעית לפני הספירה, והוא שמור במוזיאון הבריטי, אשר מציג כלב מוחזק על י די
קולר על ידי בעליו.
החפץ הזה, בעל עניין אמנותי והיסטורי יוצא דופן )ומסיבה זו המצוטט בטקסטים המדעיים
החשוב ים ביותר( מאפשר לנו לעשות ספקולציות אפילו יותר מדויקות ומפורטות על מולוסורים
הגדולים האלו של ימי קדם.
קודם כל, לגבי הגודל הגובה במפרקת של בעל החיים מגיע לחגורה של האדון/ הבעלים, ולכן
בוודאי לא יכול להיות פחות מ- 80 ס"מ ה ראש בעל נפח גדול, ועם קמטים רבים, עם אוזניים ללא
פגע, שטוחות וגבוהות למדי על הראש הפימה מפותחת מאוד, מתחילה ליד הפינה של הפה
ומסתיימת באמצע הדרך במורד הצווא ר לבסוף, הגוף, בעל כוח ומסה עצומים, ארוך יותר מאשר
הגובה במפרקת בעל החיים ונתמך על ידי מבנה עצמות חזק מאוד, עם קוטר רוחבי בולט.
עדויות היסטוריות אלה מיד מזכירות את המסטינו המודרני, כל כך קרובות בדמיונן לגזע של
היום. אבל לחזור להיסטוריה של הגזע, הכלבים האלה התפשטו מערבה, ללא ספק בשל מלחמות
והגירות, בשלושה כיוונים אחד צפונה, לכיוון אנטוליה ,יוון, מקדוניה ואלבניה אחד יותר דרומה
לכיוון מצרים ולוב, ועוד אחד לכיוון ה חופים המזרחי ים של אגן הים התיכון, במה שהיה אז הארץ
של ה- Phoenecians .זה היה כדי להוכיח שלב חשוב בהתרחבות של הגזע ברחבי אירופה,
ובמיוחד באיטליה.
כלבים חזקים כאלה היו מוצעים לעתים קרובות כמתנות בין השליטים של אותו הזמן. אלכסנדר
הגדול היה גאה במולוסורים שלו, מתנה ממלך, והקונסול הרומי Emilius Paulus ,אשר הלגיונות
שלו היו ניצחו על אדמת המולוסוס, הביא כמה מ הכלבים הנהדר ים האלו כשלל מלחמה להראות
לעם ברומא. יוליוס קיסר בעצמו, בערך סביב לאמצע המאה הראשונה לפני הספירה, במהלך
המערכה ה בריטית שלו, ראו את הלגיונות שלו ניצבים בפני כלבים רמי קומה ואומץ מאוד דומים
לאלו שתוארו לעיל, אשר התייחס אליהם כאל 'Brittaniae Pugnaces .'
לאחר שהתרשם מכל כך הרבה כוח ואומץ, הקיסר לקח מספר דגימות בחזרה לרומא אתו,
ובמקביל מינה בבריטניה נציב אשר היה אחראי על הגידול ו ההעברה של כלבים אלה לרומא.
הנוכחות של הגזע הזה בבריטניה מחזקת, ואכן, מאשרת, את ההשערה כי עוד לפני הרומאים, ה-
Phoenecians ,המלכים הבלתי מעורערים של המסחר בימים ההם, הפיצו סוג כלב זה באגן הים
התיכון, בהחלט יחד עם גזעים אחרים אשר היו השליחים/המבשרים של Etna of Cirneco ושל
כל ה-Podenghi Iberian שלנו
אנחנו יכולים לכן לציין בוודאות כי אפילו לפני Emilius Paulus ויוליוס קיסר כמה
מהמולוסורים הגדולים האלה כבר הגיעו לשטח שלנו, שהוצג לראשונה על ידי ה-Phoenecians .
הן Varron והן Virgil התמודדו עם נושא זה במידה מסוימת, אבל מי שלמד את ה מסטי נו באופן
הקרוב ביותר ובפירוט הגדול ביותר היה Columella ,שהגדיר פחות או יותר מה יכול להיקרא
סטנדרט גזע במאה הראשונה לספירה. בכתבו ' Rustica Re De ,'Columella מגדיר אותו כשומר
מצוין של בית ורכוש, תוך שצופה מראש את השימוש העדכני בו ב כמעט 2000 שנה.
אפילו אם, כידוע היטב, הוא היה בשימוש בתקופה הרומית פעמים כנשק מלחמה, ובלחימה נגד
חיות בר בקרקס, ומאוחר יותר ניתן היה למצוא אותו בבתי המשפט של הרנסנס במרכז ובצפון
איטליה כצייד של ציד גדול למטרות מאכל או רווח )איל וחזיר בר(, המסטינו נותר כלב שמירה,
תוך שממשיך את התפקיד שעשה אות ו מפורסם בקרב השו מרים והמסופוטמים זמן רב לפני כן.
בדיוק בגלל המיומנות הטבעית הזאת כ כלב שמירה, בתקופה הרומית מעמד האצולה השתמשו
בו כדי להגן על הווילות שלהם, שהיו בזמן מסוים רבים באזור Campania .לאחר נפילת
האימפריה הרומית, הכלבים נשארו, תוך שמצאו בית גידול מוכן על מדרונות הר הגעש וזוב, ויצרו
קשר קרוב הן עם האדמה והן עם האנשים שחיו עליה.
זה היה על האדמה הזאת עצמה, על מדרונות הר הגעש וזוב, ש- Scanziani Piero נתקל במסטינו
הנפוליטנו והתאהב בו, כל כך הרבה כדי להיזכר בצדק כגבר אנו חיי בים לו על קיומו המודרני של
גזע נהדר זה, אשר היום הינו מבוקש על ידי אוהבי-כלבים בכל רחבי העולם.
ב 1946 נערכה תערוכת הכלבים הראשונה של הגזע
ב1949 הוכר הגזע רשמית באיטליה וב FCI
המסטינו כלב גדול וחזק בעל עוצמה רבה מה שמאפיין אותו הכפלים ועצם רחבה פרווה קצרה
שיכולה להיות בצבעים אפור,שחור ,חום,איזבלה לעתים עם כתמים לבנים בחזה ובקצות
האצבעות גובה זכר 75-65 ס"מ נקבה 68-60 ס"מ משקל זכר 70-60 ק"ג נקבה 60-50 ק"ג
המסטינו כלב טריטוריאלי בעל בטחון עצמי ועוצמה רבה כלב שמירה מצוין נקשר לבעליו ומגונן
עליהם

סרטון - מסטינו נפוליטנו