פרסה קנריו

היסטוריית הגזע

כתב: יוסי גיא

הדוגו קנריו או פרסה קנריו (Perro de Presa Canario) פותח במאה התשע-עשרה באיים הקנריים למטרת קרבות כלבים. ישנו תיעוד של כלבים דומים עוד מהמאות החמש-עשרה והשש-עשרה. לאחר כיבוש האיים הקנריים בידי הספרדים, ככל הנראה הובאו לשם כלבים גדולים לצורך שמירה על חוות, עבודה עם פרות וחיסול כלבי בר.

קיימות כמה סברות באשר לגזעים שמהם הורכב הדוגו קנריו. כמעט ודאי שמדובר בכלב בקר איברי Perrro de Ganado Majorero שעמד בבסיס הדוגו קנריו. מדובר בכלב מטיפוס מסטיף בגודל בינוני, כלב אינטליגנטי, בעל יצר אינטואיטיבי ויצר שמירה עז. כמה גזעים ספרדיים נוספים תרמו את חלקם להיווצרות הגזע, ובכם הפרסה אספניול והבולדוג. עם הזמן, התפתח מהכלבים המקוריים שהיו על האי גזע חדש לחלוטין עקב השפעת הגזעים הספרדיים. במאה השמונה-עשרה הביאו המתיישבים האנגליים, סוחרים ובעלי חנויות, כלבי בולדוג ומסטיף לאיים הקנריים. לאחר מכן הגיעו גזעי הלוחמה בשוורים (בול טרייר) והם הוכלאו עם הפרו דה פרסה הקנרי מהטיפוס שהיה קיים באותה תקופה.

הרכיב הסופי שהשלים את הדוגו קנריו היה תוספת של ברסינו מג'וררו (Bardino Majorero), כלב רועים קדום שמקורו באי פוארטבנטורה. הכלב האינטליגנטי, בעל עמידות גופנית, יצר שמירה בלי הרבה נביחות, מערכת שיניים מיוחדת במינה ואומץ לב רב. כל השילוב הזה הוביל לכלב שיכול היה לבצע סוג חדש של תפקוד: קרבות כלבים.

בזמנו, היו קרבות כלבים מקור בידור שכיח ומקובל במרבית ארצות אירופה והיו גזעים שפותחו במיוחד בשל כוח הסיבולת וההתמדה שלהם. במדינות מסויימות, כגון אירלנד, נערכו הקרבות בשדות פתוחים, אך במרבית המקרים, כמו גם באיים הקנריים, הקרבות התקיימו בתוך זירות או בורות.

לאחר הוצאת קרבות הכלבים מהחוק באי והכנסת כלבים זרים, ובהם הרועה הגרמני, הגיע הגזע לכדי כמעט הכחדה חובבי הכלבים באי התמקדו בגזעים חדשים להם, כגון דוברמן, דני ענק ורועה גרמני, והדבר פגע בגידול הגזע המקומי עד שבשנות השישים של המאה העשרים נותרו כלבים בודדים בלבד, מרביתם שימשו לשמירה על עדרים ועל חוות נידחות.

בתחילת שנות השבעים החל שיקום רציני של הגזע, בין היתר בעזרת הווטרינר האמריקני ד"ר קארל סמנצ'יץ'. מגדלים אמינים גידלו כלבי דוגו חזקים, מאסיביים, נמרצים ומתפקדים, בעלי יצר שמירה חד, אופי חזק, רגוע ובטוח, בעלי יצר שמירה עז על הטריטוריה שלהם ואומץ בלתי מוגבל. כאשר הכלב הזה מגן על מה שנחשב בעיניו לרכושו, הוא מסוגל לעמוד בכאב גדול ביותר מבלי להיכנע.

בשנת 1982 התאגדה קבוצת מגדלים מהאי טנריפה להקמת מועדון שמטרתו לטפח את הדוגו קנריו. המועדון הספרדי לדוגו קנריו זכה בינואר 1983 להכרת ההתאחדות הספרדית לכלבנות.

בסוף שנות השמונים, הובאו כמה כלבים לארצות הברית במטרה להחדיר את הגזע המיוחד הזה לארצות הברית תוך היצמדות לתקן הגזע הקיים. הקמת כמה מועדוני גזע בארצות הברית היוותה הוכחה לכך שהגזע מתחיל לצבור פופולאריות. החל בינואר 1997, ניתן לרשום את כלבי הדוגו קנריו בספר הגידול של ההתאחדות האמריקנית ה-AKC.

עם הזמן, נכתב תקן גזע חדש, שיצר טיפוס שמתאים יותר לתערוכות מאשר טיפוס כלב השמירה הכפרי שנודע בשם פרו דה פרסה קנריו. ה-FCI הכיר בגזע בשנת 2001, אך הוא טרם זכאי לקבל CACIB. תקן הגזע התקבל באותה שנה. התקן, אגב, אינו מזכיר במילה את נושא קרבות הכלבים.

לדוגו קנריו או פרסה קנריו (Dogo/Presa Canario) ישנו ראש ריבועי רב-עוצמה, כאשר היחס בין הגולגולת לזרבובית הוא 60% ל-40% וקווי הגולגולת והזרבובית מקבילים או מתכנסים מעט. רוחב ואורך הגולגולת כמעט זהים. הוא בעל זרבובית שרוחבה כשני-שלישים מרוחב הגולגולת. בעבר היה נהוג לקצוץ את האוזניים. זהו כלב מלבני, שאורכו עולה על גובהו. בית החזה עמוק ורחב ואילו המותנית מוגבהת מעט לעומת השכמה. לכלב יש עור עבה אך גמיש, וקפלים סביב הצוואר. כאשר הכלב במצב ערני, העור שעל הראש יוצר קמטים סימטריים שנפרסים מהחריץ שבמרכז הראש. עצמות חזקות ושרירים מפותחים. הצבעים כוללים בז' ומנומר על כמה סוגי צבעי רקע וכן מעט כתמים לבנים. בתנועה, הכלב מפגין זריזות וגמישות ואמור לגמוע היטב את הקרקע.
מבחינת אופיו, דרוש לדוגו קנריו בעלים בעל אופי חזק שיודע להשתלט על כלב שבמקורו נועד לקרבות. הכלב חייב להיות בעל אופי יציב, שאינו גורם לבני המשפחה להרגיש באי-נוחות בנוכחותו. מדובר בכלב שמירה מעולה. די בהופעתו כדי להרתיע, שלא לדבר על יכולתו לעמוד בגבורה מול כל פולש. בידיים הלא-נכונות מדובר בכלב שעלול להיות מסוכן, אבל הוא יכול להוות בן לוויה נחמד ונאמן לבעלים המתאים. זה אינו גזע שמתאים לאנשים שלוקחים את הכלב הראשון שלהם. צריך לקחת את הכלב לטיול יומי טוב, שישביע את יצר הפעילות שלו. אסור לתת לכלב להוביל לפני האדם שמחזיק ברצועה כיוון שבדרך כלל מנהיג הלהקה הוא שהולך ראשון.
גובה הכלב בשכמה בין 60 ל-65 ס"מ ומשקלו הממוצע נע בין 36 ל-60 ק"ג. קל לטפל בפרווה הקצרה והנוקשה. צריך רק להבריש במברשת ולאחר מכן לנגב במגבת או עור צבי לקבלת ברק. שערו של הכלב נושר במידה מקובלת.
מבחינת תנאי מחייה, הדוגו קנריו יסתדר גם בדירה אם יוציאו אותו מספיק. הוא בדרך כלל אינו פעיל במיוחד בתוך הבית אבל עדיף לתת לו לצאת לחצר בגודל סביר. הוא גם ייהנה מאוד אם יעבדו אתו ויאמנו אותו לפעולות שונות.